משפט מנהלי- מבוא:

משפט מנהלי הוא הענף המשפטי המסדיר את אופן פעולתם של גופים שלטוניים המצויים תחת הרשות המבצעת, המהווים רשויות מנהליות.

המשפט המנהלי שייך לתחום המשפט הציבורי, ומהווה את דיני המנהל הציבורי. המשפט המנהלי עוסק בסמכותן של הרשויות המנהליות, בהליך המנהלי החל על עבודתן ובהפעלת שיקול הדעת המנהלי בהחלטות ובמעשים המתבצעים על ידן. 

כללי המשפט המנהלי מסדירים את המבנה ואת היחסים הפנימיים של המנהל הציבורי, למשל, היחסים בין הממשלה לשר פלוני, או היחסים בין שר לבין הדרג המקצועי במשרד עליו הוא ממונה. בנוסף, המשפט המנהלי מסדיר את היחסים שבין הרשות המנהלית לפרט (האזרח), ובין הרשות המנהלית לעסקים ולתאגידים. בעוד שבעבר התמקד המשפט המנהלי במערכת היחסים שבין המדינה לאזרח, כיום חלק הארי שלו עוסק בהסדרת פעילותם של עסקים ושל תאגידים פרטיים, במסגרת תהליך הרגולציה.

משפט מנהלי אינו מאפשר לתובע לקבל פיצוי כספי על עוול שנגרם לו. ההליך נועד לספק תגובה או פתרון. כמו כן, פרק הזמן בו ניתן לפעול במסגרת הליך מנהלי מוגבל, שכן שיהוי יכול להוביל לביטול ההליך ופסילתו.

התחום הקרוב ביותר למשפט המנהלי הוא המשפט החוקתי, אך בעוד שהמשפט החוקתי מגדיר את שיטת המשטר והיחסים בין שלוש הרשויות, המשפט המנהלי עוסק באופן פעולתה של הרשות המבצעת (הגדולה מבין שלוש הרשויות). על כן, המשפט המנהלי מבטא עקרונות דמוקרטיים (כמו הבטחת הגינות ושוויון), לצד כללים פורמליים דוגמת היקף התשתית העובדתית הנדרשת לקבלת החלטה מנהלית.

בעוד שהמשפט החוקתי מתמקד בזכויות אדם המשפט המנהלי רחב הרבה יותר: הוא מגן על אינטרסים של יחידים ושל קבוצות חברתיות גם כאשר אלו אינם מוגנים כזכויות.

מרכיב חשוב של המשפט המנהלי בישראל הוא קיום ביקורת שיפוטית על החלטות של הרשות המבצעת. ביקורת זו נעשית במסגרת עתירות לבג”ץ כנגד מעשה או מחדל של רשות מרשויות המדינה (הממשלה, משרדי הממשלה, פקידי ציבור וכדומה), פניות לבתי משפט לעניינים מנהליים ופניות לפסילתה של חקיקת משנה הנידונות במערכת בתי המשפט הישראלית.

ביקורת שיפוטית- מהי?

ביקורת שיפוטית היא ביקורת של הרשות השופטת על פעולתן של שתי הרשויות האחרות, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. ביקורת על הרשות המחוקקת מתבטאת בפסילתו של חוק, בנימוק שהוא בלתי חוקתי, דהיינו – עומד בסתירה לחוקה או לחוק בעל מעמד גבוה מזה של החוק הנפסל. 

ביקורת על הרשות המבצעת מתבטאת בפסילת החלטה של הרשות המבצעת (כולל פסילה של חקיקת משנה), עקב פגמים בהחלטה זו, ובפרט סתירה בינה ובין חוק.

• ביקורת שיפוטית על החלטות הרשות המבצעת מקובלת למדי, ונחשבת לכלי חיוני בשמירה על זכויות האדם וכגורם מאזן לכוחה של הרשות המבצעת. המסגרת העיקרית בישראל לביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת היא דיון בבג”ץ כאמור באמצעות עתירות.

בביקורת שיפוטית על החלטות הרשות המבצעת, פועל בית המשפט לכך שגם הרשות המבצעת תציית לחוק. בישראל מסתמך בית המשפט העליון גם על “עקרונות היסוד של השיטה“, אשר מסתמכים על היות מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית.

• ביקורת שיפוטית על החלטות הרשות המחוקקת מקובלת במרבית המדינות הדמוקרטיות, לרבות ישראל, אך מתבצעת בתדירות נמוכה יותר מביקורת שיפוטית על החלטות הממשלה.

ביקורת שיפוטית של חוקי מדינת ישראל נעשית במסגרת מערכת בתי המשפט, בעיקר כשבית המשפט העליון פוסל חוקים או סעיפי חוקים שחוקקה הכנסת כאשר הוא פוסק שהם סותרים חוק יסוד, לרוב את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו או את חוק יסוד: חופש העיסוק. 

בביקורת שיפוטית על הרשות המחוקקת ניצב בית המשפט, לכאורה, אל מול המחוקק, משום שביקורת זו פוסלת חקיקה שיצרה הרשות המחוקקת, אלא שפסילה זו מתבססת על החוקה, שמעמדה גבוה מזה של החקיקה הנפסלת. בישראל – היא מסתמכת על חוקי יסוד, וטרם בוטל חוק רק על סמך עקרונות היסוד של השיטה. 

בנוסף לכך, מפעיל בג”ץ על הכנסת ביקורת משלושה סוגים עיקריים, לפי טיב הפעולה המבוקרת-  האם מדובר בפעולה מנהלית (כגון: מכרזים שמוציאה הכנסת), בפעולה מעין- שיפוטית (כגון:  החלטה של ועדת האתיקה או הליך הסרת חסינות) או בפעולת החקיקה עצמה. 

ככלל, נוטה בג”ץ להתערב יותר בפעולות מנהליות ומעין שיפוטיות, ולרסן את התערבותו בהליכי החקיקה. ביקורת על פעולות מנהליות ופעילות מעין-שיפוטית של הכנסת אינה מופנית כלפי חוק כלשהו, אלא כלפי פעילותה של הכנסת עצמה, הנתונה לביקורת כפעילותו של כל גוף ממלכתי. ביקורת על הליכי חקיקה של הכנסת עשויה להביא לביטולו של החוק שבהליכי חקיקתו נפל פגם, אף אם חוק זה אינו עומד בסתירה לחוק יסוד.

מצדדי הביקורת השיפוטית על חקיקה רואים אף אותה כאמצעי חשוב למניעת עריצות הרוב ולהגנה על זכויות אדם; לעומת זאת, מתנגדיה רואים בה מתן כוח רב מדי לרשות השופטת ופגיעה בעקרון הדמוקרטי של הכרעת הרוב כדרך לקבלת החלטות בנושאים ציבוריים, ומעדיפים את מודל עליונות המחוקק, לפיו הרשות המחוקקת ניצבת מעל הרשות המבצעת והרשות השופטת, כיוון שהיא מייצגת באופן ישיר את העם באמצעות נבחריו. 

משפט ציבורי:

המשפט הציבורי הוא ענף משפטי שתכליתו הסדרת היחסים בין יחידים (אזרחים, חברות) לבין המדינה. בענף זה כלולים המשפט החוקתי, המשפט המנהלי והמשפט הפלילי. זאת בניגוד למשפט הפרטי שהוא תחום של המשפט שתכליתו הסדרת מערכות היחסים בין יחידים או קבוצות ללא כל התערבות של המדינה.

תחומי המשפט הציבורי:

• המשפט החוקתי– הענף המשפטי העוסק בחוקים יסודיים, השולטים בתחום הכוחות והסמכות של גופים שונים, ביחס לחקיקה וליישום של חוקים אחרים בידי הממשלה. חוקה מחייבת את הממשלה, ומגבילה את המצבים שבהם ניתן לחוקק ולפרש חוקים ולהחיל כוח. חוקות עשויות להתייחס לגופים שונים, כולל ארגונים, אגודות, אנשים ללא מדינה או מדינות לאום.

• המשפט המנהלי– תחום במשפטים המסדיר את פעולותיהן של רשויות המנהל הציבורי השונות, כגון: שירות המדינה, רשויות מקומיות וכדומה.

• המשפט הפלילי– ענף משפטי, שתכליתו הסדרת חיי החברה, על ידי הגדרת התנהגויות שליליות מסוימות כבלתי-חוקיות, וזאת באמצעות כללי עשה ואל-תעשה. אדם המפר כללים אלה יואשם בביצוע עבירה פלילית, עשוי לעמוד לדין ולהיענש בהתאם לעונשים הקבועים בחוק. המשפט הפלילי חל על תחום מצומצם של התנהגויות, ובא לקבוע כללי הימנעות מהתנהגויות אלו באמצעות הרתעה, העמדה לדין ענישה וקלון. המשפט הפלילי מאופיין בכך שאכיפתו מוטלת קודם כל על המדינה, באמצעות התביעה הכללית, אף במקרים שהנפגע העיקרי מההתנהגות הפלילית יהא מתלונן פרטי אחר בחברה. המשפט הפלילי מסדיר יחסים בין פרטים בחברה, אך למעשה מתנהל בין המדינה (כישות קולקטיבית) לבין פרט (חשוד, נאשם, אסיר).

לסיום, נציין כי עורכת הדין לורה מקסיק מתמחה, בין היתר, בתחום המשפט המנהלי והציבורי ובעלת ניסיון וותק של למעלה מ- 20 שנים בתחום זה- דהיינו בהגשת עתירות מנהליות, וכן הופעות רבות בבג”ץ. 

ייעוץ משפטי ראוי הינו המרכיב העיקרי להצלחת תביעה, בכל תחומי המשפט. אולם בתחום המשפט המנהלי והציבורי, חשיבות הייעוץ המשפטי אף מקבלת חשיבות גבוהה יותר, שכן עוסק בחוקי יסוד וסמכויות גופים ממשלתיים, מבטא עקרונות דמוקרטיים חשובים במעלה, מסדיר את פעולותיהן של רשויות המנהל הציבורי השונות ומאפשר את הסדרת חיי החברה באמצעות כללים כאמור- אשר אין לאפשר פגיעה באף אחד מעקרונות אלה.